סעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורין 1964 מונה את הרכיבים אשר יובאו בחשבון לצורך פיצויי פיטורים והם, שכר היסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית.
ההלכה קובעת כי אין מתייחסים לבונוס כחלק מהשכר לצורך פיצויי פיטורין אלא אם ניתן להוכיח כי מדובר ברכיב פיקטיבי, דהיינו חלק משכר היסוד של העובד.
עמדת הפסיקה
משנדרשה הפסיקה לשאלה מתי מדובר ברכיב פיקטיבי ומתי בבונוס אמיתי גובש מבחן הרכיב המותנה. המבחן קובע כי אם התוספת ניתנת באופן אוטומטי מבלי שיידרש העובד לבצע פעולה אקטיבית או לעמוד בתנאי מסוים, אזי מדובר ברכיב פיקטיבי שיש לראותו כחלק מהשכר הקובע. לעומת זאת אם מדובר ברכיב המותנה בקיומו של תנאי או מצב אשר אינם קבועים, ניתן לראותו כבונוס.
כך פסק בית הדין במקרה רות גולדברג נ' עיריית בת ים (דב"ע מב/3-44) בו הושמט רכיב "גמול ניהול" מפיצויי הפיטורים של העובדת כי מדובר ברכיב פיקטיבי ולפיכך החלק מהשכר הקובע. הנימוק היה כי רכיב גמול הניהול שולם כנגזרת של הוותק ומבלי תלות בניהול בפועל. לעומת זאת במקרה מרדכי גימלשטיין נ. יזמקו בע"מ (עע 000076/06), נקבע כי בונוס אישי בגין עמידה ביעדים הינו רכיב מותנה ולפיכך לא ייכלל כחלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
רכיב ששולם בדיעבד עשוי להיות רכיב מותנה
בתביעה בגין הפרשי פיצויי פיטורין פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב השבוע כי רכיב ששולם בדיעבד גם מבלי שיהא מותנה בפדיון או בעמידה ביעדים עשוי להיות רכיב מותנה. בהסכם בין העובד לחברה נקבע כי ישולם שכר בסיס ובתום שנת עבודה תשולם תוספת בגין כל שעת עבודה.
על אף שתוספת זו לא הותנתה בעמידה ביעדים או ברווחי החברה, קבע בית הדין כי מדובר בתמריץ להשלמת שנת עבודה ולכן אין לראותו כחלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורין. (גבריאל נצר נ' יישום מערכות סי אר אם בע"מ ואח' (תע"א 1715-09))רכיבים נוספים אשר ההלכה קובעת כי לא יובאו במניין הרכיבים שבעדם משתלמים פיצויי פיטורים הם: משכורת 13, שעות נוספות ושעות שבת, שווי שימוש ברכב וטלפון סלולארי, ודמי הבראה.
