עובד מדינה קבוע אינו מעמד שמתקבל אוטומטית, על העובד לעבור את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר, לרבות מכרז ומבחנים.
קבוצת מנהלי פרוייקט שיקום שכונות, אשר הועסקו כ"קבלנים עצמאיים" ע"י משרד הבינוי והשיכון, הגישו תביעה שיכירו בהם כ"עובדי מדינה". בית הדין האזורי לעבודה הכיר בהם כעובדים ולא כקבלנים, מכח חוזה מיוחד עם המדינה, אך לא כעובדי מדינה קבועים. העובדים ערערו על פסק הדין כי יש להכיר בהם כעובדי מדינה קבועים.
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים קבע שהעובדים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה כמתחייב בחוק המינויים והתקשי"ר, לרבות מכרז פומבי ומבחנים, עמידה בבדיקות רפואיות והצהרות אמונים ורכוש, ושאין לוותר על הליך זה כדי להבטיח לציבור שהטובים יתקבלו ולא הקרובים ביותר. הגדרתו של "עובד מדינה" שונתה בתיקון חוק הגמלאות משנת 1967 מהגדרה של ש"הועסק" להגדרה של ש"נתמנה" כעובד מדינה.
חרף זאת לא ניתן לפטר את העובדים בחוסר תום לב, מוטל על המדינה נטל גדול יותר לנמק היטב את סבירות הפסקת עבודתם, ואין למנוע מהם להשתתף במכרזים פנימיים ככל שמועסקים תקופה ארוכה יותר. ע"ע 389/99 יעקב חסון ואח' נ' מדינת ישראל. כב' הש': הנשיא סטיב אדלר.
