תשלום שעות נוספות לעובדי סיעוד ומשק בית

ביום 25.01.04 "נפל דבר" בענף הסיעוד ומשק הבית. 

עד אותו מועד כל עובדי ענפים אלו אשר טיפלו במעסיקים סיעודיים ו/או בעבודות הבית קיבלו את שכרם הבסיסי בלבד,ומיעטו לקבל מאת המעסיקים תשלומים בגין שעות נוספות על אף שמדובר בחלק לא מבוטל של עובדים זרים הגרים בבית המעסיק, בזמינות של 24 שעות ביממה.

בתי הדין לעבודה לא הפרידו צורת העסקה מיוחדת זו מיתר הענפים במשק בהם נדרש עובד לעבוד מסביב לשעון וחייבו את אותו עובד להוכיח שעה שעה כדי לקבל גמול מלא בגין עבודתו בשעות נוספות, וזאת לנוכח העובדה שמדובר ברכיב תביעה ממוני הטעון הוכחה מלאה.

אם לא די בכך, היו מקרים בהם בתי הדין לעבודה סירבו להעניק גמול שעות נוספות לאותם עובדים שעמדו בנטל הוכחת שעות העבודה, בטענה כי יש להחיל את סעיפים 30 (א) (5) ו- 30 (א) (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א 1951 ("החוק") המהווים חריגים לחוק זה בשל תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי או כאשר מדובר בעובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה.

כאמור, ביום 25.01.04, בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1113/02יוהאנה טודוראנג'אן נ' מעיין משה,לט 409- "פס"ד יוהאנה") הדברים נטו לשינוי מהותי בענף.

הנשיא סטיב אדלר, תוך ניתוח מעמיק של הגדרת התפקיד של עובד במשרה מסוג זה, הקרויה בלשון העם- "au-pair", ותוך סקירת המשפט המשווה-פסק כי לא חלים חריגי החוק וביקש לבטל את פסק-דינו של בית-הדין האזורי, ולהשיבו לערכאה דלמטה אשר תקבע, על סמך חומר הראיות מה היו שעות עבודתה של העובדת ולפי זה להעניק לה גמול שעות נוספות.

סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק אוסוסקין ביצעה השוואה ציורית ל- "סינדרלה" וקבעה כי הדרישה שעובד מסוג  "au-pair" יוכיח את שעות העבודה אינה מציאותית- ומכאן פסקה לעובדת גמול שעות נוספות גלובלי בגובה 30% משכרה הבסיסי.

פסק הדין נתקבל ברוב של 3 מול 2, בהתאם לדעתה של סגנית הנשיא, לאחר שהשופט ש' צור הצטרף לדעתו של הנשיא אדלר, ונציג העובדים, ובאופן מפתיע גם נציג המעסיקים- הצטרפו לדעתה של סגנית הנשיא.

כ- 4.5 שנים לאחר פסיקה תקדימית זו ניתן לומר כי פסה"ד לא הביא לשינוי דראסטי בנוגע לקבלת גמול שעות נוספות בענף הסיעוד ומשק הבית. בפועל, ישנן פסיקות סותרות בבתי הדין האיזוריים לעבודה המקבלות את דעת הרוב של סגנית הנשיא או את דעת המיעוט של הנשיא אדלר באופן בלתי עקבי בהתאם לנסיבות המקרה, כך שפס"ד יוהאנה לא הביא לפריצת הדרך בענף כפי שציפו ממנו.

בע"'ע 1151/02 ארמילנדה לאחאטו נ' עזבון המנוחה ויקטוריה בן-בנימין, עבודה ארצי, כרך לג (54), 54, נפסק למערערת תשלום בגין גמול עבור שתי שעות נוספות ליום עבודה, למשך תקופת עבודתה (הכרעה דומה היתה ב- ע"ע 1334/04 Baloyo Teresita - יוסף לוגסי ואח').

בע"ע 1247/04 איליה דאמשה יהונתן דוידוביץ, תק-אר 2006(1), 269 ,עמ' 271, המערער לא השכיל להצביע על כך שהועסק במתכונת עבודה קבועה, ולפיכך נדחתה תביעתו לגמול שעות נוספות.

הנה אנו למדים, כי גם מקום שבו הגמישה הפסיקה את נטל ההוכחה המוטל על עובד סיעוד להוכחת שעות עבודה נוספות בהן הועסק והסתפקה בהוכחת "מתכונת העבודה" בכללותה, עדיין הנטל להוכחת אותה מתכונת עבודה נותר על כתפי הטוען לה דבר אשר לעיתים אינו פשוט כלל ועיקר.

ניתן לסכם את הדברים בפסיקת בית הדין הארצי,שם נקבע,כי ניתן לתבוע גמול שעות נוספות על פי שתי החלופות הבאות, כסעדים חלופיים. האחת- לתבוע שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה וזאת לאחר הוכחת מתכונת העסקה קבועה, בהסתמך על הלכה שנקבעה בפס"ד לאחאטו. השנייה- לתבוע פיצ  ויכולל מעבר לשכר המינימום, על פי ההלכה שנקבעה בפס"ד טודוראנג'אן [ע"ע (ארצי)405/05 סוריאנו & כלפון (ניתן ביום 23.7.06)].

אריק שלו ושות'- משרד עורכי דין

חובר ע"י ארז כהן, עו"ד.