נסיבות המצדיקות התפטרות עקב העתקת מקום מגורים

בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, ובתקנות על פי החוק, נקבעו נסיבות ומקרים שבהם יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים בשל העתקת מקום מגוריו. מלבד אותם מקרים שמוזכרים בחוק ובתקנות לא יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגוריו.

 סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964, קובעים את הזכאות לפיצויי פיטורים לרגל מעבר לישוב חקלאי או לישוב באזור פיתוח בהתקיים שני תנאים מצטברים:

1. האחד, התפטרות באה עקב כוונה להתיישב בישוב חקלאי או באזור פיתוח, כפי שנקבע ב- (דב"ע לב/8-3 משה שויקי- מדינת ישראל, פד"ע ג 347), כי צריך שיווצר מצב שבו העובד מתפטר בשל חוסר יכולתו לעבוד בעבודתו הקודמת, כאמור בסיבה להתפטרות, על המניע להתפטרות להיות המעבר ליישובים אלו, אך מעבר בשל שיפור תנאי המגורים, הנחות במסים, או החלפת עבודה לא יזכו את העובד בפיצויי פיטורים. כמו כן, כאמור בסעיף 8 לחוק "לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו ", המלה "עקב" מראה על כוונת המחוקק, שלא לחייב את המעסיק בתשלום בכל מקרה שבו יעתיק העובד את מקום המגורים ליישוב חקלאי או ליישוב באזור פיתוח, אחרת היה משמיט את המילה "עקב" (דב"ע לו/3-104 יהודה סדן נ' יפעת, קבוצת פועלים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, לא פורסם).
2. התנאי השני, שהעובד הצליח להוכיח כי גר באותו יישוב שישה חודשים לפחות. בית הדין בחן את התנאי באופן מהותי ולא טכני, כאמור יש להראות כי הייתה כוונה אמיתי להתגורר באזור הפיתוח תקופה מסויימת שאינה חולפת , לא די להוכיח הימצאות פיזית או לינה.