זכאות עובדים לדמי חגים

עובד ששכרו משתלם על בסיס שעה/ יום/ שבוע/ כמות תוצרת (להלן: "עובד בשכר"), לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום   הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). זה נקבע לפי צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי (שבין היתר, קיצר את שבוע העבודה ל-43 שעות), שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000. על העובד להוכיח כי עבד יום לפני ויום לאחר החג כדי שתהיה לו זכאות לדמי חגים. אם המעסיק מיוזמתו אינו מעסיק את העובד בימים שלפני ואחרי החג, אין הדבר פוגע בזכאות העובד לדמי חגים. אך, כאשר חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, יהיה העובד זכאי ל- 10 ימי חג ללא כל התניה. בפס"ד עב. 1152/05 (עב. 1927/05) מור מאיה ואח' נגד סער, שניתן על ידי כבוד נשיאת בית הדין האזורי בירושלים, נקבע כדלקמן: על אף שהעובד נעדר יום לפני החג ויום למחרת, בית הדין לא שלל את זכאותו, ההנחה הייתה כי בענפי השמירה והניקיון, ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעביד ובהסכמתו, ולכן נטל הראיה רובץ על המעסיק להראות שהעובד סירב לעבוד בסמוך לחג, ולא על העובד להראות שהוא כן עבד בסמוך לחג, (ד"מ (אזורי ירושלים) 5585/04 סוביבנקו ולנטינה נ' אלו אור בטחון בע"מ, עב' (אזורי ירושלים) 2854/03 עופר שמני נ' מודיעין אזרחי בע"מ). כאמור לעיל ההנחה היא כי העובד עבד בהתאם לשיבוצו על ידי המעסיק, וכל עוד לא הובאה ראיה על ידי המעסיק שהעובד נעדר בשל סיבות לא מוצדקות, הרי שאין לשלול ממנו תשלום עבור ימי חג, כקבוע בצו ההרחבה. כמו כן כאמור בע"ע (ארצי) 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ, בית הדין קבע שהעובד עבד באופן סדיר, חרף כך שלא הצליח להוכיח כי עבד ביום הסמוך לפני החג ולאחריו, כנדרש בהסכם הקיבוצי הכללי, לפיכך "חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על  המעביד (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד- חברת אל-וו בע"מ, פד"ע טו' 163)".

אריק שלו ושות', עורכי דין

עובד חודשי- עובד במשכורת זכאי לשכר עבודה עבור ימי החג החלים באותו חודש, כי שכרו משתלם על בסיס קבוע, ללא תלות במספר הימים שעבד בחודש.

במקרה בו מקור אחר (הסדר קיבוצי, הסכם עבודה אישי, נוהג במקום עבודה, הסכם עבודה אישי) החל במקום העבודה, קובע אחרת, תחול ההוראה המטיבה עם העובד, וזאת לאור ההוראה האמורה בחוק הסכמים קיבוציים, "היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד" סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז- 1957. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה מקנים לעובדים את הזכות לתשלום בגין 10 ימי חג, גם אם אלו חלים בשבת. להבדיל מעובדים שאינם שייכים לענף השמירה, אשר לא חל עליהם הסדר מיטיב, יהיו זכאים לתשלום בעבור 9 ימי חג, ובמידה והחג נפל בשבת, לא יהיו זכאים לו כלל.