אנו למדים מתוך סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951(להלן: "החוק") כי המחוקק ביקש ליצור מסגרת נורמטיבית המאפשרת לעובד מנוחה בת לפחות 36 שעות רצופות לשבוע כשעות מנוחה שבועיות.
באותו סעיף, מוסיף המחוקק כי המנוחה השבועית תכלול לגבי יהודי את יום השבת ולגבי מי שאינו יהודי את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.
בהתאם לסעיף 8 לחוק, שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, לעבודות מסויימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתיקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף 7.
ככלל, החוק אוסר באמצעות סעיף 9 העבדה בעת המנוחה השבועית, אלא אם הותרה בהתאם לסעיף 12 כדלקמן:
"שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שבהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו".
כמו כן, חשוב לדעת כי החוק אוסר על אפליה באשר למעסיק, הזקוק לעובד, שלא לקבל עובד רק משום שאותו עובד אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה. על המעסיק נאסר לדרוש התחייבות מהעובד לעבוד בימי המנוחה השבועית.
המעסיק יכול לדרוש מהעובד לחתום, תוך שבוע ימים, על תצהיר בכתב ובו הפרטים המבססים את הודעתו, ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.
יש לציין, כי איסור ההפליה וכמו כן, כל הנזכר לעיל באשר לעובד הנדרש לעבוד במנוחה השבועית, לא חל במידה והמעסיק הוא מפעל/מוסד המופקד על בטחון הציבור, מדובר בעבודה הקשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של שני אדם, עבודה הקשורה באירוח בבתי מלון, ייצור חשמל והזרמתו, בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים או בעבודה שנקבעה בצו מאת ועדה מיוחדת אם לדעת הועדה הסעיפים האמורים עלולים למנוע קיום האספקה או השירותים.
עוד נציין, כי במצב דברים, בו הודיע עובד, כי אינו מוכן לעבוד בימי המנוחה, המעסיק רשאי לשנות באופן סביר את תנאי עבודתו וסדרי עבודתו של העובד שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.
החוק הנזכר לעיל, אינו חל על מגזרים מסויימים במשק כגון: שוטרים ועובדי שרות בתי הסוהר, עובדי מדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות, יורדי ים ועובדי דיג, אנשי צוות אוויר, המועסקים בתפקידי הנהלה או העוסקים בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, עובדים שתנאי ונסיהות עבודתם אינה מאפשרת את פיקוח המעביד.
במידה וישנה מחלוקת האם עובד זה או אחר נופל בהגדרת החריג לחוק, כלומר שאין הוא זכאי לימי המנוחה כאמור בחוק, העובד רשאי העובד לבקש את הכרעת בית הדין בשאלה זו.
בתקנות ישנה רשימה ארוכה של תחומי עיסוק עליהם ניתן היתר להעבדה בשעות המנוחה כדוגמת: המטפלים בבעלי חיים, בתי אירוח, חקלאות, כבאות, אספקת מים, מצילים בבריכות שחייה, עובדי נמלים, מפעלים ומוסדות טיפול בזקנים או בילדים בתחום הרפואה.
אריק שלו ושות', עורכי דין
גירסה להדפסה
שתף עם חבריך בפייסבוק 
הוסף למועדפים
